מהו מבנה האוזן ואיך אנו שומעים?

מהו חוש וכמה חושים יש? התשובה המקובלת היא שיש חמישה חושים: ריח וטעם, שמיעה וראיה וחוש המישוש אולם התשובה היא מורכבת בהרבה ותלויה באופן שבו אנחנו מגדירים מהו חוש. אם מגדירים את החושים על פי מקור המידע שבאמצעותו אנו מקבלים מידע הרי שיש שלושה חושים: חוש כימי שכולל את חושי הריח והטעם, חוש לקליטת אור שכולל את הראייה וחוש מכני המאפשר לנו גם את חוש המישוש וגם את השמיעה. אם, מצד נוסף, אנו מגדירים חושים על פי סוגי הקולטנים ואמצעי הקלט הרי יש הרבה יותר מחמישה. חוש המישוש, לדוגמה נחלק לחוש חום, לחץ וכאב ונוסף על החושים המוכרים יש להוסיף גם חוש רעב,  מגע גוף ושיווי משקל.

לא משנה איך מגדירים חוש, בסופו של דבר, חוש השמיעה הוא אחד החושים המרכזיים והחשובים ביותר והדרך לעיבוד אותו הקול עוברים דרך האוזניים.

 

מה זה קול?

קול הוא גל – תנודה של החומר שנמצא בין עצמים. לרב, מדובר באוויר, אבל אם נצלול מתחת לפני המים, התזוזה תהיה במים. זו גם הסיבה כי בחלל העמוק, שם אין כל חומר בין העצמים השונים – לא מים, לא אוויר, לא כל גז אחר – אין גם צלילים.

אפשר למדוד ולשרטט את גל הקול על גבי נייר. עוצמת הקול נמדדת בדציבלים והיא הפער בין הנקודה הנמוכה והגבוהה ביותר בתרשים. האוזן האנושית יכולה באופן תקין לקלוט קולות בעוצמות שונות, אך עוצמה של מעל 120-110 דציבלים, גם לפרק זמן קצר, או חשיפה ממושכת לדציבלים של מעל כ-80-90 יכולה לפגוע במבנים העדינים שבאוזן ולפגוע בשמיעה, גם באופן פרמננטי. שיחה רגילה היא לרב בגובה של בין 55-65 דציבלים.

תדר הקול היא מידת תכיפות החזרה של הגל – כמה פעמים הוא מופיע בשנייה או המרחק בין שתי נקודות שיא בגל. תדר הקול הוא עד כמה הקול נשמע לנו גבוה (מופיע מספר פעמים רב) או נמוך (מופיע מספר נמוך של פעמים). תדר הקול נמדד בהרץ וקילו הרץ. בשמיעה תקינה טווח התדרים שבן אדם שומע אמור לנוע בין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ. למרות הטווח הרחב הזה, האוזן רגישה פחות ומגיעה עד כ-4000 הרץ. התחום  בין 20-4000 הוא התחום המועבר בטלפון. כלבים, לדוגמה, שומעים תדרים הגבוהים מ20 קילוהרץ – טווחים אולטרסוניים, ופילים – מתקשרים בתדרים שהם מתחת ל-20 הרץ.

מלבד שני מדדים אלו קיים גם גוון הקול או ה- Timber – מדד זה נראה כמו צורה שונה של הגל. שני גלים שונים עם אותו התדר והעוצמה יכולים להראות שונים והם ישמעו לאוזן האנושית בגוון צליל שונה. תכונה זו מאפשרת לנו להפריד בין הברות שונות, כלי נגינה או קולות אנושיים שונים.

 

איך שומעים קולות?

קולות קיימים סביבנו כתנודות באוויר. תנודות אלו עוברות ומנותבות גם לאוויר הנמצא בחלק הפתוח שבאוזן – תעלת האוזן החיצונית. בסוף תעלת האוזן מתוח עור התוף. עור התוף מפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. כאשר תנודות האוויר מגיעות אליו, הן מרעידות את עור התוף שבתורו מרעיד שלוש עצמות קטנות אשר נמצאות באוזן התיכונה, אחת אחרי השנייה. תפקידן של עצמות הוא הוא להגביר את עוצמת השמע של הרעידות. העצם האחרונה מחוברת לאיבר הנקרא שבלול (קוכלאה). השבלול הוא איבר המלא בנוזל ובו שערות מיקרוסקופיות הרגישות מאד לתזוזה. תנודות הנוזל בשבלול מזיזה את אותן שיערות אשר מתמירות את התנועה לאות חשמלי אשר עובר לעצב השמיעה ומשם למח.

 

מבנה האוזן החיצונית

האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת – החלק החיצוני של האוזן, תעלת האוזן ואת עור התוף. תפקיד האפרכסת הוא לכנס את תנודות האוויר אל תעלת האוזן ביעילות. ישנן חיות להן אפרכסת גדולה יותר והן מנקזות תנודות ביעילות יתרה, אחרות, למשל חתולים או ארנבות, הם בעלי אפרכסת שניתנת לכיוון – אם ארנב שומע קול מכיוון מסוים – אפרכסות האוזניים יפנו לכיוון זה על מנת להגביר את תנודות האוויר הבאות מאותו הכיוון.

המח מזהה את כיוון הקול על ידי ניתוח מדויק של פערי התנודות המגיעים משתי האוזניים. אם תנודה מגיעה מעצמה רבה יותר מאוזן אחת, קרוב לוודאי שמקור הקול הוא בכיוון אותה האוזן. תעלת האוזן בנויה בתיבת תהודה והיא מגבירה את עוצמת התנודות עד לפגישתן עם עור התוף. לאוזן החיצונית תפקיד נוסף מעבר להגברת הצליל והכוונתו והיא שמירה על עור התוף.

מבנה האוזן החיצונית

מבנה האוזן התיכונה

באוזן התיכונה ישנם מספר מבנים – שלושת העצמות הזעירות ביותר בגוף האנושי – הפטיש, הסדן והארכוף. תפקיד שלושת העצמות הללו הוא להגביר את עוצמת הרעידות המגיעות מעור התוף. באוזן התיכונה יש גם את חצוצרת השמע (נקראת גם תעלת אוסטכיוס) המחוברת לחלק האחורי של הלוע ואחראית על איזון לחצי האויר בין האוזן החיצונית והתיכונה. עצם הפטיש מחוברת לעור התוף והיא מרעידה את עצם הסדן שמרעידה את העצם הקטנה ביותר – הארכוף. עצם הארכוף מרעידה את הקצה הקרומי של השבלול שבאוזן הפנימית.

 

מבנה האוזן הפנימית

השבלול הוא חלל בתוך עצם שבו מבוך קרומי המלא בנוזל. בין הקרומים נמצע איבר השמיעה – איבר קורטי. הקרומים והאיבר הקורטי אחראיים גם על השמיעה וגם על שיווי המשקל.  המידע מיתרגם על ידי תאים זעירים דמויי שערות  שהופכים את התנודות לזרמי חשמל העוברים בעצב השמיעה. כאשר מגיע קול בעוצמה גבוהה מדי, הרעד החזק עלול לפגוע בתאים העדינים הללו ובעקבות כך – בשמיעה.

חלוקת מבנה האוזן

מה עושים כאשר ישנן בעיות בשמיעה?

ישנן סיבות רבות לירידה בשמיעה, חלקן זמניות – לדוגמה יצירת פער לחצי אוויר בין האוזן החיצונית והתיכונה הנובע ממצב של צינון וחסימת חצוצרת השמע או דלקת באוזן החיצונית או התיכונה הגורמת להפרשת נוזלים וחסימת תעלת השמע, וחלקן קבועות – למשל כאשר חשיפה ממושכת לעוצמות קול גבוהות אשר פוגעת בשערות הדקיקות שבשבלול. על מנת להבין את מקור הבעיה ולתת לה פתרון מתאים, חובה לפנות רופא אף, אוזן וגרון ולמכון שמיעה מוסמך בהתאם להמלצת הרופא מוסמך על מנת שיבצע אבחון מדויק והפתרון הניתן יהיה תואם לירידה בשמיעה אשר נצפתה.

גם כאשר מדובר בירידה קבועה בשמיעה, יש סיבות רבות שעלולות להיות הבעיה לכך – פגיעה מבנית בעצמות האוזן התיכונה, פגיעה בעור התוף או חסימת תעלת השמע, וכן בעיות מבניות או עצביות בכל אחד מחלקי האוזן. אדם עם קרע בעור התוף עדיין ישמע אם התנודות יגיעו אל עצמות השמע באוזן התיכונה, אך רעידות אלו לא יעזרו אם הפגיעה היא בעצב השמיעה עצמו לדוגמה. התאמה נכונה של פתרון לבעיה חייב להתבצע על ידי מומחים לתחום השמיעה שיכולים לבודד ולהבין את מקור הבעיה על ידי ביצוע מבדקים ושימוש באמצעות מכשירים מיוחדים הבודקים תפקוד חלקי האוזן.