לקות שמיעה בגיל ההתבגרות

מהי לקות שמיעה בגיל ההתבגרות?

לקות שמיעה זו התמודדות שמלווה את האדם לאורך כל חייו, ובגיל ההתבגרות ההתמודדות הזו היא, סביר להניח, הקשה ביותר, מבכל הזמנים.

מבחינה פסיכולוגית, גיל ההתבגרות הוא אחת מהתקופות הקשות ביותר בחיינו. לצד משחקי ההורמונים שמערערים את הנפש ברמה הביולוגית, זהו שלב שבו לומד המתבגר את עצמו, ביחס לחברה, מתחיל את מסע החיפוש של בעולם וחשוף מאד לכל שינוי, ביקורת ותגובות של קבלה מול דחייה.

תהליך ההתמודדות, כמו גם ההתאמה והטיפול בלקות השמיעה בגיל ההתבגרות הוא תהליך שיש לגשת אליו בסבלנות יתרה. במיוחד אם המתבגר ניצב לראשונה בחייו מול מכשירי שמיעה והשימוש בהם.

לצד צרכי השמיעה, הסביבה המיידית והמטפלת של המתבגר חייבת להכיר בכל יתר צרכיו, ובמיוחד באלו הרגשיים. בשלב זה של החיים, להיבט החברתי של המתבגר יש משקל גדול מאד עבורו והוא בהחלט יהווה שיקול בדבר, החל מהתנגדויות לשימוש במכשיר באופן כללי, ועד לבחירה של סוג המכשיר, מועד תחילת השימוש וכיוצא באלה.

הפסיכולוגיה של התהליך

בהתאמת מכשיר שמיעה לנער או נערה בגיל ההתבגרות יש היבטים פסיכולוגיים רבים המערבים את בני המשפחה ואיש המקצוע המטפל, ביחד המתבגר עצמו. בהתמודדות זו חשוב לנסח כללים ברורים, כאשר מחד חשוב מאד לגשת לנושא באמפתיה מקסימלית. ומאידך, דווקא בכלל שהנסיבות הן כאלה שהמתבגר עלול להימנע בכל תוקף משימוש במכשיר, חשוב מאד להציב כלל ברור, שהימנעות מוחלטת היא לא אופציה.

מבחינתו של המתבגר שימוש במכשיר שמיעה עלול להוות מעין הכרזה חברתית על החריגות שלו, וברגע שהוא מרכיב את המכשיר, הוא למעשה מצהיר בפומבי שהוא שונה. זה אולי האתגר הגדול ביותר עבור המתבגר וטבעי שזה ייקח זמן והסתייגויות רבות, ואף ניסיון להימנע לחלוטין. יחד עם זאת, וכאן חשוב מאד שיעבור הגבול, מניעה – היא אינה אפשרות.

כמובן שכל מקרה הוא פרטי, עם צרכים ייחודיים, אך אם נדבר על הכלל, המטרות שאנחנו רוצים להשיג עם מכשיר שמיעה מתאים צריכות להתייחס לשמיעה של דיבור שקט ודיבור בעצמה ממוצעת באופן ברור נוח. ויסות עצמות גבוהות מדי, שעלולות ליצור נזק שמיעתי ופישוט השמיעה, כך שתהיה יכולת לשמוע דיבור וצלילים באופן ברור ומובחן. כאשר הישגים אלו צריכים להישמר גם בתנאים משתנים.